<h1>ראבי"ה סימן תשכ"ו</h1>
<h2>דף ז:</h2>
וקיימא לן כבית הילל דלא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום מערב יום טוב, וכדמתרץ רבה השוחט שבא לימלך אומרין לו שלא ישחוט. ואם שחט ולא נמלך מודים בית הילל שיחפור בדקר ויכסה, ואמר רב יהודה, והוא שהיה לו דקר נעוץ מבעוד יום. והני מילי בעפר תיחוח דלא עביד כתישה וכדרבי אבא דאמר רבי אבא החופר גומא ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה. ואף על גב דפטור אבל אסור, משום שמחת יום טוב שרי. ואף על גב דאמרינן מוחלפת השיטה, הכי קיימא לן. ורבו הפתרונים בההיא דמוחלפת השיטה, ולא הארכנו בו. וכדמתנינן לה במתניתין הכי תנינן ליה במסכת עדיות והואיל ותנו לה בבחירתא הכי עיקר. ורבינו זקיני פירש החליפו להו שיטתן בית שמאי ובית הילל ולא נתגלו לנו טעמם, כדאמרינן בבכורות עד כאן לא נתגלית טעמה של משנה זו. ומיהו המשניות לא נחליף אלא כן עיקר כאשר שנויים. ורבינו תם האריך לפרש והוכיח דהך דהשוחט חיה ועוף מוחלפת השיטה, וכיון דאפכינן הלכה כבית הילל, וסוף דבריו נהירנא דהוי נהיגין למישחט חיה ועוף ביום טוב בלא הכנסת עפר ואפילו לכתחלה אלא שהיה דקר נעוץ. ועתה מקרוב החמירו להכין דלא כהילכתא וכמה ברייתות ומשניות איכא דגבי יום טוב בית שמאי לחומרא.
ונראה לי דמשום חביבה מצוה בזמנה התירו כל זה ולא אמרינן יכפה עליו את הכלי עד שיעבור יום טוב, ודכוותיה אמרינן בפרק העומר ואף בפרק ערבי פסחים (ובאפר כירה שרי לכסויי) ודכותיה דייק הכא בירושלמי ומסיק מכיון שהתחיל במצוה אמר לו מרוק: [ובאפר כירה שרי לכסויי ביה], דתנן ואפר כירה מן המוכן, והוא שהוסק מערב יום טוב אבל ביום טוב לא, ואם ראוי לצלות בו ביצה, כגון שרותח מותר. ירושלמי בשלא שחט אבל אם שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק ביום טוב ואל יחפור בדקר ויכסה. ודוקא באפר הבא מן העצים שמגדל צמחים וחזי לכסויי אבל אפר הבא מן האוכל לא מגדל צמחים ולא חזי לכסויי.
